<h1>סימני התרומה לסימן ק"נ</h1>
<h2>דף כג.</h2>
אמר רבינא מנא תימרא דשני לן בין דיעבד לכתחלה. דתניא לא תתייחד אשה עמהן מפני שחשודין על העריות. ורמינהי האשה שנחבשה בידי עכו"ם ע"י ממון מותרת לבעלה. פי' אפי' לכהן. א"כ לא אנסוה. וכן פ"ב דכתובות גבי בת ישראל שהורהנה באשקלון ורחקוה בני משפחתה דמשמע שהיתה פנויה ורחקוה הכהנים שהיו חוששין פן נבעלה לעכו"ם הפוסל בביאתו לכהונה דאי מיירי באשת ישראל משום חשש שמא נבעלה ברצון היה לו לו' ורחקה בעלה. ועלה מייתי ההיא דאשה שנחבשה. א"כ סובר דלכהן נמי מותרת ודאי אלא לאו הא לכתחלה לא תתיחד. הא דיעבד מותרת. ודחי דילמא אפי' דיעבד נמי לא. והיינו טעמא דמותרת משום הפסד ממונו. תדע דקתני סיפא ע"י נפשות אסורה לבעלה. פסק דין אשת כהן או בת ישראל פנויה שנתייחדה עם העכו"ם. ויש תימה על זה הדחוי. וגם קאמר תדע דתניא סיפא וכי כל אשת כהן שנתייחדה עם העכו"ם תהא אסורה לבעלה כהן. או בת ישראל פנויה שנאסרה לכהן בבעילת עכו"ם. א"כ לא הנחת בת לאברהם אבינו כשרה לכהונה ומפרש רבינו הכי דרבינא מייתי ראיה מהאשה שנחבשה בידי עכו"ם שידו תקפת עליה שבעל כרחה היא נחבשה והיא אסורה בידו. אפילו הכי מותרת לבעלה בדיעבד. אף על פי שחשודין על העריות כדתנן לא תתייחד אשה עמהן. ה"ה לוקחין מהם בהמה לקרבן דהיינו דיעבד אע"פ שהבהמה אסורה בידו ואין שמוחה מן הרביעה. ודחי לעולם אימא לך גבי בהמה דידו תקפה עליה שאין לוקחין מהם לקרבן. וגבי אשה שנחבשה דשרינן לבעלה כי ידו תקיפה עליה. היינו משום הפסד ממונו כי נחבשה ע"י ממון אבל אי לאו הפסד ממונו תהא אסורה לבעלה כיון שידו תקיפה עליה שהוליכה בעל כרחו בעירו. אבל אי אסורה בידו אפילו בלא הפסד ממון אינה אסורה על ידי יחוד. [התרומה סימנים קמ"ט—ק"נ]. אשת כהן שנתייחדה עם העכו"ם אינה אסורה בשביל כך לבעלה לכהן וכן בת ישראל פנויה אינה אסורה לכהן בשביל כן דדוקא באשה שנחבשה בידי עכו"ם שבע"כ הוליכוה שם איכא למיחש שמא אנסוה אם לא מפני הפסד ממונו אבל במקום שאינה מסורה בידו להיותה שם בע"כ מותרת.
